קיימות

תעשיית המלט מחייבת ראייה לטווח רחוק, והקמת מפעלי מלט ותפעולם דורשים תשתיות ייחודיות הן מבחינת שיטות ההקמה והעלויות המשמעותיות הנדרשות לבניית מפעלי הייצור והן מבחינה תפעולית, המחייבת נגישות לחומרי גלם טבעיים ולאנרגיה.

תעשיית המלט העולמית מכירה בצרכים אלה ומבינה שכתעשייה הצורכת משאבי טבע היא מחויבת להתמודד עם אתגריים סביבתיים. כמן כן, תעשיית המלט היא גם תעשייה אסטרטגית, שכן מדינות מעוניינות ליצור תשתיות, כגון כבישים, ניקוז וביוב, ללא תלות במדינות אחרות, ולכן יש מאמץ מתמשך להחזיק בתעשיות מלט מקומיות ולשלבן במארג התעשייתי של המדינה.

עם זאת, לצד היותה צרכנית גדולה של משאבי טבע, ביכולתה של התעשייה גם לתרום חזרה באמצעות טיפול באתגרים לאומיים, כגון טיפול בפסולת ושימוש בדלק חלופי; וטיפול באדמות מזוהמות בדלקים המשמשות כחומרי גלם חלופיים.

נשר משתתפת ביוזמות בינלאומיות שונות שמטרתן קידום פיתוח בר־קיימא, כאשר אחת היוזמות המרכזיות היא של ארגון ה־WBCSD. נשר, בשיתוף חברת CRH, משתתפת גם במיזם CSI (Cement Sustainability Initiative) הבינלאומי, המאגד בתוכו 24 מיצרניות המלט הגדולות בעולם. חברות אלו אחראיות לכשליש מייצור המלט בעולם, כאשר חלקן חברות בינלאומיות והאחרות חברות מקומיות.

מטרת ה־CSI היא לספק מסגרת עבור חברות מלט בתחום המעורבות החברתית והסביבתית. כמו כן, הארגון חוקר כיצד פיתוח בר־קיימא בא לידי ביטוי בחברות המלט, ומזהה את הפעולות ואת הצעדים שעל החברות לנקוט, הן כקבוצה והן כחברות אינדיווידואליות, על מנת להאיץ את התקדמותן לקראת פיתוח בר־קיימה. הארגון הגדיר חמישה קריטריונים עיקריים לפעילות בתחום הקיימות: צמצום פליטות פחמן והגנה על שינוי האקלים; שימוש אחראי בדלקים ובחומרי גלם; בטיחות וגיהות במקום העבודה; ניטור וצמצום פליטות מזהמים; והשפעות חברתיות ומחזור מלט.

ניהול משאבים בר קיימא

חברת נשר גיבשה מדיניות סביבתית על בסיס העקרונות של גישת האקולוגיה התעשייתית, אשר חוקרת את החומרים ואת האנרגיה שמהווים חלק מתהליך הייצור התעשייתי. האקולוגיה התעשייתית עוסקת בהסטה מתהליך תעשייתי ליניארי, שבו משאבים והון עוברים דרך שרשרת הייצור ובסופו הופכים לפסולת, למערכת סגורה, שבה פסולת יכולה לשמש כתשומה עבור תהליכי ייצור חדשים.

חברת נשר עושה שימוש בתוצרי לוואי של תעשיות אחרות הן כתחליפי דלקים והן כתחליפים לחומר גלם, ועומדת כיום על שיעור שימוש של 12.6% בחומרי גלם חלופיים, כתחליף לחומרים טבעיים. נשר ממשיכה בחיפוש מקורות לחומרי גלם חלופיים, והחל מהרבעון האחרון של שנת 2010 החלה לקלוט אבן גיר, שהיא תוצר לוואי של תהליך ריכוך מים בתחנת ייצור החשמל בגזר השייכת לחברת החשמל. תחליף נוסף לאבן גיר נמצא בתוך המפעל עצמו, ופסולות קיימות במפעל רמלה הוחזרו לתהליך ייצור המלט.

בנוסף לזה, נשר עושה שימוש במים שוליים כחלופה למים שפירים במידת האפשר. כיום החברה משתמשת במי קולחין להרטבת כבישים ולמניעת אבק.

חומרי גלם אלטרנטיביים

תעשיית המלט מתבססת על חציבת חומרי גלם, אבן וחרסית, והפיכתם למלט, וחברת נשר חוצבת את חומר הגלם העיקרי הדרוש לה ממחצבות המצויות בקרבת מפעליה.

צמצום ההשפעות הסביבתיות ממחצבות ושיקומן של המחצבות הם חלק מהאתגרים העיקריים שאיתם מתמודדת תעשיית המלט העולמית, והם דורשים ראייה רחבה והסתכלות לטווח ארוך.

לשם כך, על מנת לנסות להפחית את הכרייה של חומרי גלם ממחצבות (בתוליים), נשר משלבת בייצור המלט גם חומרים חלופיים, אשר מצמצמים את הביקוש לחומרי גלם ממחצבות. חומרי הגלם החלופיים הם לרוב תוצרי לוואי מתעשיות שונות, כגון אפר פחם מתחנות הכוח של חברת החשמל בייצור הקלינקר וכתחליף קלינקר; גבס שנוצר בתעשייה כתחליף לגבס טבעי; ואדמות מזוהמות בדלק תקני כתחליף לחרסיות. שילוב החומרים החלופיים בתהליך הייצור אינו פוגע באיכות המוצר המיוצר והמשווק על ידי חברת נשר.

אנרגיה ודלקים חלופיים

פעילות תעשייתית אינה יכולה להתבצע ללא שימוש באנרגיה. תעשיית המלט היא צרכנית גדולה של אנרגיה, ולכן צמצום וייעול בצריכת האנרגיה הוא אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני תעשייה זו. נשר משקיעה משאבים רבים בחיפוש אנרגיה חלופית כדי להבטיח את עתיד החברה.

נשר הציבה לעצמה שני יעדים עיקריים בתחום זה:

· שיפור בטכנולוגיות הייצור: בשנת 2006 החלה הפעלה של טחנת מלט מהמתקדמות והיעילות בעולם, החוסכת כ־20% בצריכת החשמל (להרחבה ראו דוח אחריות סביבתית, 2006).

· הגברת הניצול של תחליפי דלק כמקורות אנרגיה חלופיים: כיום עומד ניצול תחליפי הדלקים על כ-8% (בחישוב על פי GJ), ויש שאיפה להגדיל רכיב זה בתמהיל הדלקים באופן ניכר בשנה הקרובה, ליעד של כ־20% עד סוף שנת 2016 .

הופכים את הפסולת לאנרגיה

הגידול הדמוגרפי והעלייה ברמת החיים הביאו בעשורים האחרונים לעלייה ניכרת בכמויות הפסולת המיוצרות ברחבי העולם. בישראל, כמויות הפסולת גדלות מדי שנה בשנה בשיעור של 3%־5%. על אף ממדיה הקטנים של ישראל, שטח רב מבוזבז על הטמנת כמויות הפסולת האדירות. טיפול ראוי בפסולת והפחתה בכמויות המיוצרות הכרחיים להגנה על הסביבה ולשמירה על איכות חיינו, אולם לא קיים פתרון אופטימלי יחיד לבעיית הפסולת. בעולם נהוגה שיטת ה"טיפול המשולב", המורכבת מחמש חוליות, כאשר מדיניות המשרד להגנת הסביבה הישראלי בטיפול בפסולת היא להפוך את הפסולת ממטרד למשאב, ולהקטין את כמות הפסולת המועברת להטמנה.

מדרג הטיפול בפסולת כפי שהוא מוגדר על ידי המשרד להגנת הסביבה: הפחתה במקור – צמצום כמות ורעילות הפסולת כדי להקטין את נפח האשפה המיוצר; שימוש חוזר – איסוף מוצרים בתום השימוש לצורך שימוש חוזר; מחזור – הוצאת חומרים מזרם האשפה ושימוש בהם כחומרי גלם ליצירת מוצרים חדשים; הפקת אנרגיה מהפסולת (השבה) – מגוון שיטות לניצול חומרים בפסולת להפקת אנרגיה, בהן (RDF (Refuse Derive Fuel, גזיפיקציה, פלזמה ועוד; והטמנת הפסולת הנותרת – סילוק פסולת על ידי קבורתה בקרקע במטמנות מאושרות.

מבין חמש החוליות, הטמנה היא השיטה היחידה אשר לא עושה שימוש בפסולת כמשאב, ועל כן נחשבת לפתרון הגרוע ביותר. מאחר שזו עדיין השיטה הנפוצה ביותר בישראל לטיפול בפסולת, נעשים ניסיונות רבים לקידום יתר החוליות בטיפול המשולב.

טכנולוגיית RDF

ה־RDF Refuse Derived Fuel הוא דלק מעובד אשר מיוצר מפסולת תעשייתית ועירונית בעלת ערך אנרגטי גבוה. על מנת לייצרו מפרידים מזרם הפסולת חומרים העלולים להכביד על תהליכי ייצור או להזיק להם, כגון חומרים מסוכנים, מתכות, זכוכיות ופסולת רטובה. את הפסולת הנותרת (נייר, קרטון, פלסטיק, ניילונים וכו') מייבשים וגורסים לשבבים, שבהם ניתן להשתמש כדלק למתקנים שונים. השימוש ב־RDF מקובל מאוד ומשמש כחומר הזנה למפעלי מלט רבים ברחבי העולם.

שיטת זו לטיפול בפסולת מקובלת על ידי המשרד להגנת הסביבה. להבדיל משריפת פסולת סטנדרטית, השימוש של פסולת כמקור אנרגיה בכבשני מלט אינו מאפשר פליטה של מזהמים אורגניים בשל זמן שהייה ארוך, טמפרטורה גבוהה ועודף חמצן. המגע הישיר בין הלהבה לחומר הגלם מבטיח גם שמזהמים אנאורגניים אינם נפלטים, שכן הם נספחים לקלינקר

השימוש של נשר בפסולת ממוינת יביא למספר יתרונות סביבתיים: חיסכון בשטחי הטמנה בעקבות הפחתה בכמויות הפסולת הנשלחות להטמנה, הפחתה של כמות הדלק הפוסילי הנצרך בנשר, הפחתה בכמות פליטת גזי חממה, שריפה מבוקרת של פסולת לעומת הטמנתה ויצירת מערך הפרדה ומיון של פסולת מעורבת. פסולת אורגנית תועבר למתקן קומפוסטציה וה־RDF יועבר לנשר.

בשנת 2014 השלימה נשר פרויקט בהשקעה של 65 מיליון שקל במסגרתו הוקם במפעל ברמלה מערך לקליטת והזנת דלק חליפי (RDF) שמקורו בפסולת תעשייתית ועירונית בעלת ערך אנרגטי גבוה המשמשת כחומר בעירה לכבשני המלט. מדובר בפרויקט מיחזור והשבה ברמה הלאומית בגינו זכתה נשר בתחרות תעשייה בסביבה לשנת 2015, שיזמו המשרד להגנת הסביבה והתאחדות התעשיינים.

לפרטים נוספים, אנא ראו:

http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/BusinessLicensingIndustry/Environmemt-Industry-Comp2015/Pages/RDF_NesherRamleEI2015.aspx

מחצבות

לתעשיית המלט יש יכולת רבה להשפיע על הסביבה, שכן מחצבות אבן גיר פעילות לטווח זמן ארוך של עשרות שנים. נשר פועלת לניהול מיטבי של ההשפעות הסביבתיות שעלולות להיווצר מפעילות המחצבה, החל ברעש וכלה באבק.

תכנון מתאים של המחצבה כבר בשלב הקמתה מאפשר לצמצם את ההשפעות הסביבתיות, ואכן המחצבה ברמלה תוכננה מלכתחילה להפחתת השפעות אלה. כך למשל, החציבה מתמקדת בחפירה בירידה אנכית אל מעבה הקרקע ללא פיצוצים, וכן סביב המחצבה נבנו סוללות עפר מלאכותיות שגובהן עשרה מטרים ויותר, ועליהן ניטעו עצים המשתלבים בנוף הצמחייה הטבעית. פעילויות אלה מפחיתות מאוד הפרעות סביבתיות ומצמצמות את ההפרעות הנופיות.

נשר, ככל בעל מחצבה אחר בישראל, משלמת אחוז מסוים מכל טונה כרייה לקרן לשיקום מחצבות.
מדינת ישראל מסייעת בשיקום מחצבות בסוף חייהן באמצעות הקרן לשיקום מחצבות. הקרן הוקמה בשנת 1978 במטרה לפתור את הבעיות הנוצרות ממחצבות שסיימו את תפקידן על ידי גביית כספים בתקופת פעילות המחצבות והחזרתם לבעלי המחצבות לצורך שיקום עם סגירתן.

מים

מים הם משאב במחסור ברחבי העולם. מדינת ישראל היא מדינה מדברית, וגירעון המים שלה מצטבר ומחריף עם השנים. צריכת המים בישראל נחלקת לשלושה שימושים מרכזיים: ביתיים, תעשייתיים וחקלאיים. השיטות הישנות לייצור מלט, כבשנים רטובים, צרכו מים בכמויות אדירות. עם השלמת המעבר של מפעל רמלה בשנת 1999 לייצור מלט בתהליך היבש, ירדה בצורה ניכרת צריכת המים. במפעלי נשר ברמלה ובחיפה משמשים המים לצינון האוויר במגדלי הקירור, לקירור המלט בטחנות המלט וכן להרטבת דרכים למניעת אבק ולצרכים סניטריים. עקב כך, במפעלי נשר אין שפכים תעשייתיים, אלא שפכים סניטריים בלבד. שפכים אלו מועברים ומטופלים במערך הביוב העירוני.

המעבר לקו יבש במפעל רמלה הביא לחיסכון אדיר במים. עם זאת, עדיין קיים שימוש מסוים במים בתהליך הייצור, בעיקר לקירור ולהרטבת דרכים על מנת למנוע אבק. בכל מפעלי נשר נעשות פעילויות לצמצום צריכת מים בכלל וצריכת מים שפירים בפרט. במהלך 2014  עשתה נשר שימוש בכ־83 אלף מ"ק של מי קולחין להרטבת המחצבה כחלופה לשימוש במים שפירים. ובמפעל נשר בחיפה כ־4% מצריכת המים של המפעל הייתה של מים שאינם שפירים.

איכות אוויר

נשר נוקטת את האמצעים הנדרשים לעמידה בדרישות תקני הפליטה ומקצה משאבים רבים למניעת זיהום האוויר. זיהום אוויר הוא שם כולל למצב שבו לאוויר נוספים חומרים כימיים שאינם נכללים בהרכבו הטבעי ועלולים להוות סכנה לאדם ולסביבה. חלקם ממקורות טבעיים ותופעות טבע, כגון אבק, אך גם מעשה אדם בעקבות פעילות תעשייתית וחקלאית, ייצור אנרגיה ושימוש באמצעי תחבורה. מזהמי האוויר מתחלקים לשני סוגים: גזים, כגון תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית ועוד, וחומר חלקיקי שמקורו באבק, בתוצרי גריסה תעשייתית או בתוצרי שריפה בלתי שלמה מתחבורה (פיח וכד').

במפעלי נשר, כל מתקני הייצור מצוידים במערכות חדישות לסינון ולשיקוע חלקיקים העלולים להיפלט מתהליך הייצור. מרבית מזהמי האוויר הנפלטים בתהליך השריפה מסולקים בתוך כבשני המלט.

הרחבה בנושא פליטות לאוויר ניתן למצוא בדווח אחריות תאגידית של נשר וכן באתר המפל"ס של המשרד להגנת הסביבה.

הפחתת גזי חממה

נשר, כחברה חלוצה ומובילה בתעשייה בנושא אחריות סביבתית, רואה בצמצום פליטת גזי החממה פן מרכזי במדיניות הסביבתית של החברה. בנוסף להשקעה בפרויקטים וולונטריים שונים המיושמים כיום להפחתת פליטת גזי חממה, חברת נשר משקיעה מאמצים ואמצעים רבים בפיתוח וביישום פרויקטים עתידיים.

צמצום צריכת האנרגיה ופליטת גזי החממה היא אתגר לתעשיית המלט העולמית, שנחשבת לצרכנית אנרגיה גדולה. תהליך ייצור המלט הוא מקור ל־5%־6% מכלל גזי החממה הנפלטים לאוויר ממקורות אנתרופוגניים.

תהליך ייצור הקלינקר, שלב ביניים הכרחי בייצור מלט, הינו תהליך בעל פוטנציאל להשפעה סביבתית משמעותית הן מבחינת צריכת האנרגיה הגבוהה והפליטות הנובעות מכך, והן מבחינת פליטת גזי החממה. קרוב ל-60% מפליטת גזי החממה נובע מתהליך הפיכתה אבן הגיר לקלינקר וכ-30% מפליטת גזי החממה הנוספים, מקורם בשריפת דלקים.

כ-10% מגזי החממה הנותרים נפלטים בעת תהליך צריכת החשמל, המשמש לצרכים שונים בתהליך השינוע והטחינה של חומרי הגלם והמוצרים המוגמרים.

כאמצעי נוסף להפחתת פליטת גזי חממה, תעשיית המלט עושה מאמצים למציאת פתרונות טכנולוגיים אשר יאפשרו שימוש בחומרים חלופיים בייצור המלט כגון תוצרי לוואי מתעשיות שונות ובמלט מופחת קלינקר. זאת מבלי לפגוע באיכות המוצר (עפ"י התקנים האירופיים ניתן לייצר סוגים שונים של מלט הנבדלים אחד מהשני בחוזק ובהרכב).

מלט סיגים הוא דוגמא למלט מופחת קלינקר המיוצר בנשר. נשר הגדירה לעצמה יעד פנימי להגיע לתכולת קלינקר ממוצעת של 70% עד 2025 (לעומת כ-81% כיום).

הביצועים הסביבתיים הנוגעים לגזי חממה נמדדים הן ע"ב נרמול לטון קלינקר והן ע"ב טון מלט (שווה ערך) וטון חומרי מליטה. נשר הינה בין החברות המובילות בעולם בביצועים הנמדדים לפי ייצור קלינקר, דבר המצביע על יעילות אנרגטית גבוהה ביותר.

מדד זה אף צפוי להשתפר בשנים הקרובות, עם הגידול בשימוש בדלקים אלטרנטיביים, בהם גם מרכיבי ביומסה (נייטרליים מבחינת פליטת גזי חממה). בכל הקשור למדד פליטת גזי חממה לטון מלט או חומרי מליטה, היות והדרישה מתעשיית הבטון בארץ היא למלט בעל אחוז קלינקר גבוה בהשוואה למקובל באירופה, הרי שכפועל יוצא, גם המדד של פליטת גזי חממה לטון מלט או חומרי מליטה גבוה במעט בהשוואה לאירופה. נשר עובדת בשיתוף פעולה עם לקוחותיה להפחתה הדרגתית של אחוז הקלינקר במלט.